מודל מתמטי שבו האמת מתגלה כרצף של מעברים איכותיים בהיגיון ההתפתחות היחסית של הסובייקט עם העולם.
תיאוריה זו מציגה מדד וקטורי של יעילות אפיסטמית, המבוסס על שלושה ממדים יסודיים של יכולתו הקוגניטיבית והפעילה של הסובייקט: חירות, כוח ומחברות.
אמת מוחלטת היא הנתון שהופך את האדם לחופשי יותר, חזק יותר ומחבר יותר. בפועל אנו עובדים עם נתונים אמיתיים — כאלה המשפרים את חיי האדם (מגדילים את הווקטור שלו). כאשר אדם משתמש בנתונים אמיתיים — חייו משתפרים בהדרגה. כאשר הוא משתמש בנתונים שקריים — חייו מידרדרים.
מצבו של סוכן אפיסטמי מתואר על ידי הווקטור:
כאשר F — חירות, P — כוח, A — מחברות.
מרחב המצבים מקבל מבנה של סדר חלקי:
כל תיאוריה הטוענת לאופרטיביות חייבת להישען על קבוצה מינימלית של פרמטרים בלתי תלויים אך מספיקים במשותף לתיאור יעילותו של הסובייקט.
הבחירה דווקא בשלושת הרכיבים הללו — חירות, כוח ומחברות — מוצדקת כדלקמן:
בניגוד לסדר מלא, סדר חלקי מאפשר השוואה רק בין מצבים שבהם קיימת דומיננטיות בכל הרכיבים בו-זמנית. זה חשוב משום שלא כל המצבים ניתנים להשוואה.
האמת מוגדרת כאופרטור T על קבוצת הנתונים כך ש:
לשם יישום מעשי מוכנסת קירוב דיסקרטי של כיוון השינוי הווקטורי:
נתון x נחשב אמיתי אם ורק אם σ(x) שוכן בקונוס החיובי K⁺.
התיאוריה בעלת תכונת האימות העצמי משום שהחלת טענותיה שלה על מצב הסובייקט אינה מקטינה את הווקטור V.
קריטריון יחיד (גידול הווקטור) חל על כל סוגי הנתונים ורמות המורכבות.
רכיבי הווקטור תלויים זה בזה; שינוי באחד משפיע על האחרים.
המודל מאפשר קיפול ופריסה — מהיחיד ועד לקהילה המדעית.
מרחב המצבים בעל מבנה אלגברי ברור (מרחב וקטורי מסודר חלקית).
האמת אינה מתגלה אלא נבנית באמצעות יישום עוקב של אופרטורים המגדילים את הווקטור.
המודל רואה את ההכרה כמערכת שלמה, ולא כאוסף של טענות מבודדות.
נוסחת הסיום של תורת האמת המוחלטת • 2026
האמת היא אופרטור T כך שלכל נתון x:
מרחב וקטורי נורמלי מלא: וקטורים מרובים המראים גידול מונוטוני לאחר יישום האמת.